חג האביב הוא תמיד סיבה מספיק טובה להתחדשות. מזג האוויר מתחיל להשתנות, הטמפרטורות מתחילות לנסוק למעלה, העצים מתחדשים בלבוש צבעוני וחגיגי, הרבה אורחים פתאום אוהבים לבוא ולשבת בגינה ובשבילי – סיבה למסיבה. אז במיוחד לכבוד האביב הכנתי חגיגה צבעונית בשילוב מנצח של כריות שהכנתי לבד בשיטת צביעה ייחודית, השיבורי, עם תוספות צבע למפות הודיות משגעות שסחבתי לי מדרום הודו בטיול האחרון וכלי הגשה אותם אני אוספת משווקי פשפשים. ערבוביה רעננה ואהובה עליי במיוחד.

אהבתי לאמנות היפנית לא התחילה היום. נכון… עדיין לא ביקרתי ביפן (עוד מעט, כשאהיה גדולה!) אבל אני כל כך נהנית מהמינימליזם, מהדקויות, מנוכחות הקו והכתם והצבע. אני מעריצה את השורשיות והמסורת שמאחורי המלאכות היפות. את הדיוק הסיזיפי בדרך להשגת התוצאה הרצויה. והטקסטיל… עיצובי הבדים, עיצובי הקימונואים – מקור השראה עצום עבורי.

אז מה זה שיבורי (しぼりShibori)?

כבר מזמן התאהבתי בשיבורי. מסורת יפנית ארוכת שנים של יצירת צורות ודפוסים שונים על בדים וצביעתם בטכניקה ייחודית, טכניקה שהפכה בשנה האחרונה לטרנד בעיצוב אקססוריז לבית. אפשר למצוא פרטי שיבורי בדמות כריות, מפות, כיסויי מיטה, וילונות, בדים ממוסגרים לתמונות, פלייסמנטים לשולחן וכמובן בגדים. המילה שיבורי מגיעה מהמילה היפנית Shiboru, שפירושה ללחוץ ולכווץ. השיבורי עושה מניפולציות על הבד, שהופך ממשטח דו-מימדי למשטח תלת-מימדי על ידי קיפולים, כיווצים, פיתולים, קשירות, דחיסות ותיפורים לפני טבילתו בצבע. המניפולציות השונות המופעלות על הבד יוצרות חסימות חלקיות של הבד שנשאר בצבעו המקורי ולא נותן לצבע החדש לחדור אליו. האפקטים של החסימות השונות מתגלות לאחר שהבד יוצא מהטבילה בצבע החדש ונפרש.

• 

• 

התיעוד הראשון של השיבורי היה במאה השמינית לספירה, בתקופת שלטון נארה. מאז היו בבדי השיבורי שימושים שונים בתקופות השלטון השונות אולם העיסוק בשיבורי היה נחלתן של שעות הפנאי ביפן המסורתית, בין היתר בקרב עקרות הבית. במאה ה- 19, עם החידושים התעשייתיים, ובמאה ה- 20, כאשר יפן נפתחה למערב, זכה השיבורי בהכרה בינלאומית והבדים שנצבעו בשיטות השיבורי הפכו לפופולריים מאד. עבודת השיבורי הינה עבודה הדורשת דיוק מחד וקבלה של תוצאות לעיתים אקראיות מאידך. לא פשוט למישהי שכמותי, שאוהבת שליטה ודיוק בתוצאות אליהן היא מגיעה בעשייה, אבל זה חלק מהכיף. ההפתעה שמתגלה בכל פעם מחדש כאשר הגומיות והקשרים מותרים, כל הרזיסטים זזים הצידה והבד נשטף ונפרש. קווי הצבע מתקבלים במערכת קווים, לעיתים גיאומטרית, אותה אנחנו יוצרים בקיפולים השונים לדוגמה, אולם התפשטות הכתמים שונה בסוגי בדים שונים והתוצאה המתקבלת יכולה להיות מפתיעה מאד.

הטכניקות העיקריות בשיבורי

• 

• 

כאמור, על הבד ניתן להפעיל מניפולציות רבות, שכל אחת מהן משאירה חותם אחר ומביאה לדוגמאות שונות על הבד המוגמר. חלקן צורות אורגניות, חופשיות וחלקן צורות גיאומטריות, מדויקות יותר.

איטג'ימה (Itajime) – קיפולים –

בטכניקה זו מקפלים את הבד לאורך ולרוחב על מנת ליצור צורות גיאומטריות. כאשר הבד המקופל נחסם משני צדדיו בחפצים זהים בצורת הקיפול (רזיסטים), שאינם חודרים את הצבע ובעצם רק קצוות הקיפולים נצבעים.

אורי-נורי (Ori-Nuri) – תיפורים –

טכניקת התיפורים מאפיינת מאד את השיבורי היפני (בהשוואה לדוגמאות שיבורי מארצות אחרות). נעשים תיפורים על הבד, על שכבה אחת שלו או על יותר על מנת ליצור כפילויות. התיפורים יכולים להיות על פי דוגמה רצויה או אקראיים, בקשת רחבה של עיצובים. לאחר סיום התיפורים, מושכים בחוטים משני הקצוות לשם יצירת כיווץ וצפיפות של הבד. ככל שהבד צפוץ יותר כך הוא לא יהיה חדיר לצבע.

אראשי ( Arashi) – גלגול סביב גליל –

גלגול של בד סביב מוט/גליל, תוך כדי יצירת קפלים בתהליך הגלגול. לאחר שכל הבד מגולגל, נעשית דחיסה של הבד כלפי מטה על מנת ליצור דחיסות מקסימלית של הבד. בטכניקה זו נוצרים פסי צבע מקבילים.

קומו (Komo) – קשירה –

קשירה של חוט סביב אלמנטים שונים כגון אבנים, גולות. אורך החוט ומספר הסיבובים סביב האובייקט יקבעו את עובי  העיגול שיווצר.

מורה נבוכים – מה ההבדל בין שיבורי, באטיק ו- Tie & Dye?

שיבורי –

שם כולל לטכניקות יפניות מסורתיות העושות מניפולציות של קיפולים, כיווצים, פיתולים, קשירות, דחיסות ותיפורים על הבד, האמורים לחסום את חדירת הצבע בזמן טבילת הבד בצבע נוזלי.

באטיק –

מריחת שעווה על גבי משטח בד על מנת ליצור חסימות של חלקי הבד לצבע וטבילה בצבע נוזלי.

טאיי אנד דאיי – Tie & Dye –

השם האמריקאי שניתן לשיבורי שהגיע מיפן. זוהי אחת מטכניקות השיבורי, טכניקת הקומו, של קשירת סביב אובייקט, היוצר דוגמת עיגולים על הבד.

שיבורי ואינדיגו (Indigo)

טכניקת השיבורי מזוהה בעיקר עם צבע האינדיגו. הכחול-סגול המיוחד הזה. צמח האינדיגו, המכונה גם ניל, מגודל בעיר טוקושימה שבדרום יפן החל מהמאה ה- 17. הסמוראים ביפן העתיקה היו נוהגים ללבוש בגדים הצבועים באינדיגו מתחת לשריון שלהם, בשל העובדה שהאינדיגו היה מקשה את הבד ומגן על פצעי הלוחמים מפני זיהום חיידקים. עד היום ישנם מספר חקלאים המפיקים את הצבע מצמח הניל בשיטות מסורתיות. תהליך הייצור הינו תהליך ארוך מאד שנמשך כשנה, הכולל גידול, קטיפה וייבוש. המומחים לדבר יכולים להפיק מצמח האינדיגו מספר גוונים של כחול. היפנים שפיתחו את הטכניקות השונות של השיבורי השתמשו בצבע האינדיגו ברבות מיצירותיהם.

אז מה צריך על מנת לייצר בד צבוע בטכניקות השיבורי?

• בד בגודל הרצוי – ממליצה לפעם הראשונה להשתמש בבדי כותנה רכים, לבנים וגדולים מספיק על מנת לראות את חזרתיות הצורות המתקבלות.
• אבקת צבע המיועדת לצביעת בדים. ניתן כמובן להשתמש באבקת האינדיגו, אולם היא יקרה יותר. לפעם ראשונה ניתן בהחלט להשתמש באבקות צובענים סינטטיות (בצבע אינדיגו או בכל צבע אחר). ניתן למצוא בחנויות יצירה עם ציוד טקסטיל או בהזמנה באינטרנט.
• מלח בישול
• אפר סודה (Soda ash)
• דלי/קערה גדולה
• כפפות לא חודרות נוזלים
• במידה ורוצים להתנסות בטכניקת הארשי – גליל בעובי רצוי ובאורך של לפחות חצי מטר.
• במידה ורוצים להתנסות בטכניקת האיטג'ימה – רזיסטים. אביזרים שיעזרו לנו במניעת חדירת הצבע למקומות הרצויים. אפשר להשתמש בגומיות, חוטים/חבלים דקים, תופסני מתכת, אטבי כביסה וכו'.

• ישנן ערכות מוכנות הכוללות את הצובען, את המלח ואת אפר הסודה – דבר שחוסך קנייה נפרדת ויכול לקצר תהליכים בזמן הצביעה.

• 

• 

• 

• 

שנתחיל?

בשביל להכין קיפולי אראשי (Arashi)

נחתוך רצועת בד מלבנית בגודל הרצוי. אם מדובר ברצועה גדולה ניתן לקפל אותה באמצע לאורך, ונצטייד בגליל וגומיות. אני משתמשת בגליל P.V.C שקניתי בחנות לחומרי בניין.

בשלב הראשון

נתחיל לגלגל את הבד סביב הגליל, מחלקו התחתון ועד העליון.

בשלב השני

נשים גומיות על גבי הבד, כך שהוא יהיה צמוד לגליל. ככל שנשתמש בגומיות רבות יותר כך יהיו יותר אזורים בהם הצבע לא יחדור לבד ובעצם ישארו לבנים במקרה הזה.

• 

• 

השלב השלישי

והאחרון לפני הצביעה הוא דחיסה של הבד כלפי החלק התחתון של הגליל. יש לשאוף למצב שהבד דחוס ככל הניתן ו"תופס" שטח קטן יותר על הגליל.

• 

• 

בשביל להכין קיפולי איטג'ימה (Itajime) בדוגמת מלבנים

נחתוך רצועת בד מלבנית בגודל הרצוי ונצטייד בשני רזיסטים מלבניים באותו הגודל ובגומיות. הרזיסטים הינם משטחים המונעים מהצבע לחדור לבד. הם יכולים להיות עשויים מפלסטיק או מעץ לדוגמה.

בשלב הראשון

מקפלים את הבד לאורך (אפשר מספר קיפולים אורכיים), כך שנוצרת רצועה ארוכה ברוחב של מלבן הרזיסט שלנו. לאחר מכן מקפלים את הבד כמו מניפה, בכל פעם לכיוון אחר עד שמתקבל מלבן רב שכבתי של קיפולים. ניתן להשתמש במגהץ, ולגהץ כל קיפול שעושים על מנת להגיע לתוצאה מדויקת יותר של הקווים הנוצרים בדוגמה ועל מנת להגיע לדחיסות גבוהה יותר של שכבות הבד.

• 

• 

בשלב השני

מניחים מכל צד של מלבן הבד את אחד הרזיסטים ומהדקים היטב בגומיות כך שהרזיסטים לא יפרדו מהבד במהלך הצביעה. הרזיסטים גורמים למלבן הבד משני הצדדים להיות מוגן מפני צביעה ובעצם רק הקצוות יצבעו.  

• 

• 

• 

בשביל להכין קיפולי איטג'ימה (Itajime) בדוגמת משולשים

בשלב הראשון

נעקוב אחרי השלבים בקיפולים המלבניים רק שכעת נקפל את הבד בצורת משולש, על ידי הבאת קצה הבד לכיוון הנגדי. כמו בקיפולי אוריגמי.

• 

• 

• 

• 

בשלב השני

הצמדת הרזיסטים לבד בעזרת גומיות או חבל. יש לוודא שהרזיסטים לא יזוזו במהלך שלב הצביעה.

• 

• 

שלב הצביעה

אז הגענו לצביעה. כמה מרגש! אני ממליצה לכם להצטייד במספר רצועות בד ולהתנסות במספר טכניקות של שיבורי על מנת לנצל את הדלי הגדול בו נצבע. אפשר כמובן להשתמש בציפיות לכריות מוכנות בצבעים בהירים, פרטי לבוש שרוצים לשדרג, תיקי בד או להכין משטחים גדולים ואחר כך… השמיים הם הגבול.

כמות התמיסה לצביעה אותה נכין צריכה להיות בהתאם למספר הפריטים אותם נצבע. הנוזל אמור לכסות לגמרי את הבדים שבפנים כך שכל אחד יכין כמויות לפי הנדרש.

להכנת דלי עם ארבעה ליטרים של מים:

בזמן הכנת הנוזל, יש להשרות את הבדים המקופלים/המגולגלים במים. כאשר הם יכנסו לדלי הגדול הם יהיו כבר רטובים. לארבעה ליטרים של מים חמים (אך נעימים למגע) נכניס ארבע כפות מלח ונערבב עד להמסת המלח. המלח מאפשר לצבע להיספג בבד באופן אופטימלי. את הבדים אותם קיפלנו/גילגלנו יש להעביר לדלי המים והמלח.

בכלי קטן, נפרד, יש להכין את אבקת הצובען עם מים. הכמות תלויה כמובן בסוג האבקה. אני משתמשת בריכוז של כף אבקת צבע בתוך חצי ליטר מים. אם רוצים לקבל תוצאה בהירה יותר אז שמים פחות אבקה. את הצבע הנוזלי שופכים בעדינות לתוך הדלי הגדול כאשר נזהרים שלא לשפוך ישירות על הבדים אלא לצידם. יש לערבב בעדינות כך שהצבע יתפשט בדלי ויכסה את הבדים במלואם. מידי כמה דקות במשך כחצי שעה יש לערבב בעדינות. לאחר כרבע שעה, יש להוסיף לדלי את אפר הסודה (Soda ash dye fixer). לארבעת הליטרים של המים ניתן להוסיף 2-3 כפות אבקת אפר סודה. תפקידה של הסודה הוא בקיבוע הצובען בבד.

ככל שהבדים ישארו בתמיסת הצבע יותר זמן כך הצבע שיתקבל יהיה מקובע טוב יותר בבד. רצוי להשאיר ללילה.

• 

• 

הוצאת הבדים מדלי הצבע

לאחר שמוציאים את הבדים מהמים (רצוי לעבוד בקרבת כיור או בגינה) יש לשטוף במים קרים ולתת לעודפי הצבע הראשונים לרדת. בעדינות להתיר את הקשרים, להסיר גומיות ולהפריד מהגליל. לשטוף היטב במים קרים, אחר כך במים חמים ולבסוף שוב במים קרים. יש לתלות לייבוש ולהתפעל מהתוצאות. ניתן לכבס במכונת כביסה בנפרד (לפחות בכיבוס הראשון).

• 

• 

• 

• 

זהו, עד כאן, תם ונשלם. הסיפוק בעשייה הזו הוא עצום. גם מכינים משהו לבד, גם משדרגים בעזרתה כל פינת אירוח אם רק משתמשים בבד כמפת שולחן או שתופרים ממנו כריות מפנקות. משאריות הבדים הקטנות אפשר להכין סימניות מדליקות או כרטיסי ברכה שכל אחד ישמח לקבל.

אין כמו האביב לצאת החוצה, לעבוד במרחב הפתוח וליהנות משמש חמימה.

מקווה שתהנו ומחכה לראות תמונות עם התוצאות שלכם.

מזמינה אתכם באווירת האביב לשני הפוסטים בהם אני מארחת חבורה מכובדת של 27 בלוגרי טיולים, שכל אחד ממליץ על מקום עם חוויית צבע דומיננטית. סקרנים? כנסו לקרוא:

זר אביב צבעוני מהעולם

הדמיון הוא תמיד אביב נצחי