החלטתי לצאת שוב להודו. כמעט 25 שנים אחרי הפעם ההיא. השניה שלי. אחרי שאמרתי שלא יותר. שראיתי מספיק. שאהבתי כמעט הכל. שרציתי להכיל הכל. והצלחתי. אהבה מטורפת בסיבוב הראשון הפכה לחוסר סבלנות, למיצוי בטרם עת בפעם השניה. הודו נשארה אותה הודו. אני זו שהשתנתה. כבר לא הייתה לי אותה התמימות, אותן עיניים בתוליות, משתוקקות…
מרחק השנים עשה את שלו והגעגועים דפקו לי שוב על שער הלב. הייתי צריכה שמישהו יסובב את המפתח ויושיט לי יד. והיא אכן הושטה, ויצאנו עדי ואני לכבוש את הודו. לתת לה לכבוש אותנו. שוב.
בחרנו בדרום הודו, עם הטבע הפראי עוצר הנשימה, עם עולם עתיק, הולך ונעלם, עם תרבות, צבע, אומנות, מלאכות יד, אוכל ומרפא.
יצאנו למסעות מטריפים ומיוחדים. קודם לבד. אחר כך בקבוצה אינטימית ואיכותית של נשים (הזמנה למסע הנשים הבא לדרום הודו).
בחרנו את היעדים המיוחדים שיאפשרו את המפגש עם כל האוצרות המופלאים שמציעה עבורנו דרום הודו.
אחת מהערים המרתקות, הצבעוניות, הססגוניות, הרועשות והגועשות בהן בחרנו לבקר היא העיר מדוראי.
מדוראי (Madurai)
השוק במדוראי
מדוראי שוכנת במדינת טאמיל-נאדו (Tamil Nadu). היא בין הערים העתיקות, הצפופות והפופלאריות בדרום הודו. כולה שוקקת חיים. הרחובות צבעוניים והומים, מלאים באלפי מקומיים, בילדים ומשפחות, רכובים על ריקשות, קטנועים ואופניים. זו עיר שמאפשרת את המפגש עם הכל והכל. היופי, העושר, העוני, הצבע, האוכל, האנשים, השוני…
לפגוש את אורח החיים הכל כך פשוט, עמוס בטקסים, בסמלים וקישוטים.
לטייל בסמטאות העיר, מבוקר עד לילה, זו לגמרי עיר ללא הפסקה…
איפה לישון?
מלון הריטאג' (Heritage Madurai), הוא המלון הטוב ביותר בעיר (וזאת אחרי שניסיתי אחרים). במיקום מעולה של שלושה קילומטרים מהמרכז, ומציע מגוון סוגי חדרים בסגנון מסורתי. חדרי הוילה עם בריכה פרטית ועיצוב פנים מהמם היה הפינוק שלנו. ממש להיות מהרג'ה לכמה ימים.
מקדש סרי מינקשי (Meenakshi)
במרכזה של העיר העתיקה של מדוראי, נמצא אחד המקדשים הגדולים, המפורסמים והמיוחדים בדרום הודו, אם לא בכל הודו כולה, המהווה אטרקציה בפני עצמה.
מבוקר ועד ערב, עולים לרגל אלפי מאמינים מקומיים למקדש סרי מינקשי. קדושים ואורחים מכל הודו והעולם כולו, עטופי סארים מוזהבים או בחצי גוף חשוף, צבועים, מאופרים באפר לבן, מתמסרים לפולחן הדתי בכל נפשם. המקדש וסביבתו שוקק מזריחה ועד אחרי השקיעה.
המקדש נבנה לכבוד האלה מינקשי, זוגתו של שיווה. שניים-עשר מגדלי שער, בני תשע קומות כל אחד, עמוסי דמויות הינדיות צבעוניות של אלים, חיות וגיבורים מיתולוגים מקיפים את המקדש. במרכזו, נמצאת בריכה קטנה, הקרויה על שם פסל הלוטוס המוזהב הנמצא במרכזה.
המקדש ענק, עמוס ציורים המקשטים בססגוניות שאין שניה לה. אווירת הפולחן והקודש, מטורפת ומפעימה. קולות תופים וכלי נשיפה.
הצטרפנו גם אנחנו לטקס הלילה (פוג'ה), אל הכוהנים המלבישים ומאכילים את האלים. מובילים את מינקשי לחדרו של שיווה לזמן התייחדות ומשכיבים אותם לישון.
וגם אנחנו הלכנו לישון עם לב פועם חזק מהתרגשות. התעלות רוחנית.
טקס הפוג'ה במקדש 
שוק הבדים
מסביב למקדש ובקומת העמודים, בין יסודותיו, נמצא שוק הבדים של מדוראי. עשרות חייטים המנסים לשכנע אותך לתפור לך בגד בסגנון הודי ממלאי הבדים העצום. בגד שמוכן תוך מספר שעות. נכנסים לסיור במקדש סרי מינקשי ממול וביציאה מחכה הבגד מוכן (ואם לא, יגיע עם שליח ישירות למלון).
הייתי שם בפעם הראשונה לפני שנה, בנובמבר. עברתי מדוכן לדוכן, כמו ילדה בחנות ממתקים. יצאתי כמובן עם שקיות ועוד שקיות, עליהן שילמתי אחר כך אובר וויט.
בכל מקום אנחנו אוספים רגעים קסומים. אני אספתי לי כמה ממש שם. כשביקרתי שוב אחרי כמה חודשים, עם קבוצת נשים מקסימה (על המסע הבא שלנו לדרום הודו), מישהו פתאום ניגש אליי, עם אותן פנים עגולות וחיוך מוכר. אותו מוכר בדים שקניתי אצלו ערמות בפעם הקודמת. איזו הרגשה… תחושה נהדרת של להיות במקום מוכר. הפעם לא יכולתי לקנות אצלו שוב. כמה שבועות לפני שהגענו, המקום כולו נשרף, הדוכנים, הסחורה. אזור שוק הבדים שמתחת למקדש שינה את פניו. אבל המציאות מחייבת התחלות חדשות והחיוך על הפנים נשאר. גם תמונת סלפי משותפת.
שרשראות הפרחים המובאות לטקסים במקדש
הרחוב המדוראי שוקק וגועש, אנשים, כלי רכב, פרות. שווקי האוכל והפירות הם חגיגה. גם בטעמים וגם במראות. יחד עם העומס הפיזי, הצבעוני, הקולני, יש תחושה של ריחוף, של קלילות, של זרימה. כדי להכיר את כל הסמטאות הצרות, החנויות המקומיות בהן אפשר למצוא את כלי האוכל האותנטיים, את הפאני פורי הכי טעים בעיר… צריכים לעלות על ריקשה. עם הרקשה הגענו לביקור בשוק הפירות, בשוק הבננות ולארמון טירומלאי.
בננות אדומות, ירוקות וצהובות
ארמון טירומלאי נאייק מאהל (Thirumalai Nayak Mahal)
הארמון שנבנה בשנת 1636 עבור שושלת נאייק מהווה דוגמה קלאסית לבניה הודית בהשפעה ערבית. בארמון יש 248 עמודים ענקיים (בגובה של 18 מטרים והיקף של מטר וחצי) וכיפה מגולפת מדהימה המונחת על עמודים ללא תמיכת קורות בחלק העיקרי של הארמון. ארכיטקטורה תמיד עניינה אותי. להתבונן בעוצמה של הגובה, בריבוי העמודים, בגילופים של הכותרות והכיפה – תענוג אמיתי.
פרטים ארכיטקטוניים בארמון 
כפר קדרים
את העיסוק המתמיד של תושבי מדוראי ברוח ובאמונה אפשר למצוא בכל מקום. העיסוק המתמיד במינחות עבור האלילים וייצור האלילים עצמם הוא משותף לכולם. בחלק של העיר מדוראי אפשר למצוא חיי כפר, בו כל התושבים עסוקים בייצור האלילים השונים. אותם פסלונים המייצגים את האלים הגדולים. כפר שלם העוסק בקדרות, ביצירת תבניות מתאימות מבוץ וחימר, בשריפת הפסלונים באש, בהדבקת החלקים ובצביעה שלהם. ילדים, נשים וגברים.
אפשר לומר שבתחילה האל ברא את האדם, אחר כך האדם ברא את האלילים.
שוק הפרחים של מדוראי
שוק הפרחים במדוראי
שוק הפרחים במדוראי הוא ללא ספק אחד המקומות הצבעוניים ושוקקי החיים בעיר. פרח היסמין, שהוא סמלה של העיר מדוראי, הוא ללא ספק "מלך השוק". פרחי היסמין של מדוראי נחשבים לזן בעל ניחוח חזק ביותר עם חיי מדף ארוכים ולכן הם הפכו לחומר גלם מבוקש מאד בתעשיית הבשמים העולמית. אני מזמינה אתכם לקרוא בהרחבה על שוק הפרחים של מדוראי בפוסט שלי על אומנות ואמונות – אומנויות מסורתיות בדרום הודו.
לאכול במדוראי
הודו היא תת יבשת. עצומה בגודלה, 29 מדינות יש בה (מאוחדות בשבע טריטוריות שונות) ובכל אזור הטעמים האופייניים שלו.
אני פגשתי בטעמים אלוהיים במדוראי. סוג קצת אחר של אלילים אולם בהחלט כאלו עם יראת קדושה. געגועים למטבח ההודי!!! במלון בו התארחנו, התייחסו ברצינות רבה לחוויה הקולינרית שלנו, כיאה למארחים טובים עם תודעת שירות מדהימה עבור האורחים.
רקחו במיוחד עבורינו סדנת אוכל. כזאת המבוססת על הצומח בלבד, בדיוק כפי שבחרנו. לא הצלחתי לספור את המנות שהודגמו לנו, שהכנו בעצמנו, שאכלנו. מערבולת של טעמים, של ריחות וצבעים. לא תמיד מקדישים לבישול ההודי מקום של כבוד בתכנון המסע בהודו אבל אני חושבת שהחוויה הכוללת עוברת גם שם.
הבסיס לאוכל ההודי הוא הדאל והאורז, בתוספת אחד ממיני הלחמים. אולם השמיים הם הגבול. שילובי הירקות, הקארים, התבלינים….
מתכון לדאל הודי:
תבשיל עדשים עשיר ומתובל, ל- 6-8 מנות. מומלץ להגיש לצד אורז בסמטי ולחם הודי.
המצרכים
כוס וחצי עדשים כתומות, לאחר השרייה/הנבטה
3 כפות שמן קוקוס/ שמן בטעם נטראלי
½ כפית בצל סגול בינוני קצוץ דק
1 כפית משחת ג'ינג'ר – שום (בכותש שום לכתוש ג'ינג'ר ושום במידות שוות. להוסיף מעט שמן, לערבב ולשמור בקרור/הקפאה)
פלפל צ'ילי יבש שלם או חצי כפית פתיתי צ'ילי (אפשר להפחית לפי רמת חריפות רצויה)
1 עגבניה אדומה בשלה קצוצה
10 עלי קארי טריים או מיובשים
1 כפית זרעי חרדל שחורים
1 כפית זרעי כמון
1 כפית אבקת כורכום
1 כפית פפריקה אדומה מתוקה
½ כפית תבלין גראם מסאלה
1 כפית מלח
1 כפית סוכר טבעי
אופן ההכנה:
- לחמם את שמן הקוקוס בסיר מתאים. להוסיף זרעי כמון עד שמפיצים ריח וכמעט מקפצצים מעלה.
- להוסיף בצל, לטגן מעט, להוסיף זרעי חרדל וצ'ילי.
- להוסיף את משחת הג'ינג'ר – שום, תבלינים יבשים.
- להוסיף את עלי הקארי ואחרי שתי דקות את העגבניה הקצוצה. לערבב היטב ולתת לעגבניה להתרכך.
- להוסיף את העדשים ו- 3 וחצי כוסות מים ולהביא לרתיחה.
- להמשיך לבשל על אש בינונית עד לריכוך מוחלט (העדשים בחלקן מפורקות).
- לטום, לתקן טעמים אם צריך (מלח וצ'ילי).
המסע לדרום הודו, הפך מחלום למציאות. מסע של פעם אחת (לפחות) בחיים.
להשתכשך ולהתחכך עם עולם מרתק וקסום. החלום הזה הוא כבר לא רק שלי. הפכנו אותו, עדי ואני, לאמיתי. למסע יוניק בוטיק לנשים, שבו יתערבבו להם, רגשות, עולמות נסתרים, עתיקים, טעמים וריחות, צבעים מרהיבים, עושר ועוני, הכל מתוך עיניים משתנות ומתרגשות. מסע, שעבורינו הכל אחר בו, חדש, שונה, חזק, מרגש, מעצים ומעציב, מחדד ומעשיר.
תוכלו לקרוא עוד על הודו בפוסטים הבאים:
מלאכות מסורתיות בדרום הודו – מלאכת החיים
על אומנות ואמונות – אומנויות מסורתיות בדרום הודו
להביא את הודו אלינו – אירוח הודי עם אוכל הודי אותנטי
הידיעה שאני חוזרת לשם שוב, בקרוב, בהחלט מעלה חיוך על שפתיי.
ועד הפעם הבאה,
נמסטה.
פוסט מצוין והתמונות פשוט מעולות!
תודה רבה
הייתי בהודו ולא שמעתי מעולם על מדוראי. תמיד כיף לגלות שיש עוד מה לגלות 💪🏻
אז קדימה… עוד סיבוב…😊
פוסט מצוין. את ממש עושה חשק להודו !!! תודה
תודה הילה. את מצטרפת??
וואו. הודו היא חלום ישן שלי שעדיין לא הצלחתי להגשים. המסע שלך נראה מרתק ועושה לי עוד יותר חשק לנסוע לשם.
שומרת לי את המתכון, המטבח ההודי הוא אחד הטובים בעיני.
תודה!
תודה רבה ענבל. המטבח ההודי הוא המועדף עלי! אולי תצטרפי אלינו ותגשימי חלום?
תמונות מהפנטות
תודה רבה
פוסט נהדר. בעבר היה לי רצון להגיע להודו ועם השדנים הוא התרחק. אני מעדיפה לקרוא פוסטים כמו שלך ולראות בהם את התמונות, ושלך מאד מרשימות. אני יודעת שהודו היא חוויה מיוחדת במינה. רואים כמה נהנית. תודה על החוויה.
תמיד כיף לחלום אבל עוד יותר לממש חלומות. בואי איתנו…
עשית לי חשק לקום ולנסוע 😍 פוסט מקסים. הודו כן מחכה לי… ואני אגיע
הודו תקבל אותך בשמחה. את מוזמנת להצטרף אלינו למסע נשים יוניק בוטיק של פעם בחיים 🙂
צבעוני ומרתק.! אני מסתובבת במעגלים סביב להודו : סרילנקה, נפאל.. בסוף אגיע. כל פוסט כזה שלך מקרב אותי לשם.
אז אני שמחה מאד 🙂
פוסט כל כך צבעוני ומלא בהשראה.
ניכר מהשורות שהודו חזרה אליך ובגדול.
אני מצידי, לשבת כל היום בשוק ולצפות באנשים,בצבעים ובכלל..
אז נוכל לשבת יחד…
נראה מקום ססגוני ביותר. בהחלט עושה חשק🤩
תודה ענבל. ססגוני היא מילה מדוייקת.
פוסט עשיר וצבעוני פוסט שמעביר שפע של חוויות. להודו כנראה לא אגיע אז אני מבקרת בה בעזרת סיפורים ותמונות.
Never say never
טוב, בהודו עדיין לא הייתי. היא מסקרנת ומלחיצה אותי בו זמנית. למרות שאני די מהרהרת בה לאחרונה בקטע רוחני.. אז תודה על ההיכרות עם האזור הזה ועל התמונות הנפלאות!!
בשמחה נירי. אם תעברי את שלב ההירהורים… אני כאן 🙂
וואי איזה כייף זה לשמוע על מקומות שבחיים לא שמעתי עליהם!
להודו אני עוד מפחדת להגיע. ברור לי שכשאגיע אני לא ארצה לחזור 🙂
האוכל נראה כל כך טעים, והכל צבעוני ויפה! איזה כייף 🙂
באמת שאין סיבה לחשוש מהודו. אבל באמת שהפורמט של קבוצה הוא פורמט שמקל על החששות והופך את ההתארגנות ל"לייט". מוזמנת להצטרף אלינו בשמחה.
וואו! פשוט וואו! ממש מריחים את הריחות דרך התמונות והחוויה שלך 🙂
תודה לילך. שמחה שהיצלחתי להעביר את החוויה.
געגועים לדרום הודו ולאוכל האלוהי. הולכת להכין דאל!
אכן געגועים. בתאבון 🙂
כדי להזכיר שמדוראי קרובה למונאר ולקומלי ויש אוטובוסים ישירים.
תודה שלמה. זה פוסט מיוחד רק למדוראי. יהיו פוסטים על מקומות נוספים בדרום הודו. יש למה לצפותץץץ
כתיבה עשירה ואמתית
בערך כל 3 שנים, נוסעת (לבד) להודו. הייתי 4 פעמים, לא שבעה, מאוהבת ומחוברת מפעם לפעם, יותר ויותר. את עם עצמך אם בא לך ותוך רגע, מתחברת לאחרים
הודו – היא בית עבורי, חזרתי במאי, לאחר חודש (בצפון), אי אפשר לתאר או להסביר
אהבה בלב ולעולם.
תודה על השיתוף ו…תהנו
תודה יובל. דייקת בתיאור. כשמתמכרים זה קשה… 🙂 מזמינה אתך להשאיר את המייל באתר. כך יגיעו אלייך עוד פוסטים, ביניהם על הודו, ישירות לתיבת הדואר.
נכון למטה את מציגה את עצמך
ואת כותבת היי, אני גלית
לדעתי מיד אחרי זה צריך לציין
"ואני כותבת בצורה יפה ומרגשת…"
איזה פוסט מושקע תודה
תודה רבה. שמחה שאהבת 🙂
אני הולכת ומתאהבת (בתאוריה) בדרום הודו. כל כך צבעוני ותוסס
אולי תתני לזה צ'אנס??? מבטיחה לך חוויה מדהימה 🙂
אנחנו עכשיו במדוראי והיא בהחלט מעניינת ומומלצת. לקחנו מדריך מקומי בשם ויסנט
נתן הסברים ועצר בהרבה מקומות בטיול הכפרים – מומלץ. הדואל שלו הוא [email protected]
רק אתראה חשובה. אחרי לילה אחד נוראי עם המון יתושים במלון הריטאג' שהוא כמו אוסף צימרים. ברחנו למלון מריוט במדוראי ורווח לנו מאד – מומלץ בהרבה
איזה כיף לכם שאתם במדוראי!!! העיר אכן נהדרת. אנחנו חוזרות בכל פעם למלון הריטאג' ומתפנקות בסוויטות עם הבריכות הפרטיות. היתושים בשיא עונתם יכולים להוות מטרד בכל מקום. מקווה שיהיה לכם המשך טיול מוצלח ותודה על הפרטים של המדריך. תהנו מלא!!!
תודה
הרגשתי ממש שם בטיול
אני שמחה לשמוע. מדוראי נהדרת. צבעונית ועליזה!!! תודה רבה שקראת:-)