החלטתי לצאת שוב להודו. כמעט 25 שנים אחרי הפעם ההיא. השניה שלי. אחרי שאמרתי שלא יותר. שראיתי מספיק. שאהבתי כמעט הכל. שרציתי להכיל הכל. והצלחתי. אהבה מטורפת בסיבוב הראשון הפכה לחוסר סבלנות, למיצוי בטרם עת בפעם השניה. הודו נשארה אותה הודו. אני זו שהשתנתה. כבר לא הייתה לי אותה התמימות, אותן עיניים בתוליות, משתוקקות…

מרחק השנים עשה את שלו והגעגועים דפקו לי שוב על שער הלב. הייתי צריכה שמישהו יסובב את המפתח ויושיט לי יד. והיא אכן הושטה, ויצאנו עדי ואני לכבוש את הודו. לתת לה לכבוש אותנו. שוב.

בחרנו בדרום הודו, עם הטבע הפראי עוצר הנשימה, עם עולם עתיק, הולך ונעלם, עם תרבות, צבע, אומנות, מלאכות יד, אוכל ומרפא.

הפרות הקדושות מופיעות גם בפסלים וגם כאורחות רצויות ברחובות

יצאנו למסעות מטריפים ומיוחדים. קודם לבד. אחר כך בקבוצה אינטימית ואיכותית של נשים (הזמנה למסע הבא בקישור כאן).

בחרנו את היעדים המיוחדים שיאפשרו את המפגש עם כל האוצרות המופלאים שמציעה עבורנו דרום הודו.

אחת מהערים המרתקות, הצבעוניות, הססגוניות, הרועשות והגועשות בהן בחרנו לבקר היא העיר מדוראי.

מדוראי (Madurai)

מדוראי שוכנת במדינת טאמיל-נאדו (Tamil Nadu). היא בין הערים העתיקות, הצפופות והפופלאריות בדרום הודו. כולה שוקקת חיים. הרחובות צבעוניים והומים, מלאים באלפי מקומיים, בילדים ומשפחות, רכובים על ריקשות, קטנועים ואופניים. זו עיר שמאפשרת את המפגש עם הכל והכל. היופי, העושר, העוני, הצבע, האוכל, האנשים, השוני…

לפגוש את אורח החיים הכל כך פשוט, עמוס בטקסים, בסמלים וקישוטים.

לטייל בסמטאות העיר, מבוקר עד לילה, זו לגמרי עיר ללא הפסקה…

איפה לישון?

מלון הריטאג' (Heritage Madurai), הוא המלון הטוב ביותר בעיר (וזאת אחרי שניסיתי אחרים). במיקום מעולה של שלושה קילומטרים מהמרכז, ומציע מגוון סוגי חדרים בסגנון מסורתי. חדרי הוילה עם בריכה פרטית ועיצוב פנים מהמם היה הפינוק שלנו. ממש להיות מהרג'ה לכמה ימים.

מקדש סרי מינקשי (Meenakshi)

דמויות האלילים הססגוניות המעטרות את מגדלי השער של מקדש סרי מינקשי

במרכזה של העיר העתיקה של מדוראי, נמצא אחד המקדשים הגדולים, המפורסמים והמיוחדים בדרום הודו, אם לא בכל הודו כולה, המהווה אטרקציה בפני עצמה.

מבוקר ועד ערב, עולים לרגל אלפי מאמינים מקומיים למקדש סרי מינקשי. קדושים ואורחים מכל הודו והעולם כולו, עטופי סארים מוזהבים או בחצי גוף חשוף, צבועים, מאופרים באפר לבן, מתמסרים לפולחן הדתי בכל נפשם. המקדש וסביבתו שוקק מזריחה ועד אחרי השקיעה.

המקדש נבנה לכבוד האלה מינקשי, זוגתו של שיווה. שניים-עשר מגדלי שער, בני תשע קומות כל אחד, עמוסי דמויות הינדיות צבעוניות של אלים, חיות וגיבורים מיתולוגים מקיפים את המקדש. במרכזו, נמצאת בריכה קטנה, הקרויה על שם פסל הלוטוס המוזהב הנמצא במרכזה.

המקדש ענק, עמוס ציורים המקשטים בססגוניות שאין שניה לה. אווירת הפולחן והקודש, מטורפת ומפעימה. קולות תופים וכלי נשיפה.

מקדש סרי מינקשי. עמודים מעוטרים ותקרה מצויירת ומוארת

הצטרפנו גם אנחנו לטקס הלילה (פוג'ה), אל הכוהנים המלבישים ומאכילים את האלים. מובילים את מינקשי לחדרו של שיווה לזמן התייחדות ומשכיבים אותם לישון.

וגם אנחנו הלכנו לישון עם לב פועם חזק מהתרגשות. התעלות רוחנית.

שוק הבדים

מסביב למקדש ובקומת העמודים, בין יסודותיו, נמצא שוק הבדים של מדוראי.  עשרות חייטים המנסים לשכנע אותך לתפור לך בגד בסגנון הודי ממלאי הבדים העצום. בגד שמוכן תוך מספר שעות. נכנסים לסיור במקדש סרי מינקשי ממול וביציאה מחכה הבגד מוכן (ואם לא, יגיע עם שליח ישירות למלון).

הייתי שם בפעם הראשונה לפני שנה, בנובמבר. עברתי מדוכן לדוכן, כמו ילדה בחנות ממתקים. יצאתי כמובן עם שקיות ועוד שקיות, עליהן שילמתי אחר כך אובר וויט.

הבדים בצבעוניות שקשה לעמוד בפניה

בכל מקום אנחנו אוספים רגעים קסומים. אני אספתי לי כמה ממש שם. כשביקרתי שוב אחרי כמה חודשים, עם קבוצת נשים מקסימה (ניתן לקרוא על המסע הבא שלנו לדרום הודו כאן), מישהו פתאום ניגש אליי, עם אותן פנים עגולות וחיוך מוכר. אותו מוכר בדים שקניתי אצלו ערמות בפעם הקודמת. איזו הרגשה… תחושה נהדרת של להיות במקום מוכר. הפעם לא יכולתי לקנות אצלו שוב. כמה שבועות לפני שהגענו, המקום כולו נשרף, הדוכנים, הסחורה. אזור שוק הבדים שמתחת למקדש שינה את פניו. אבל המציאות מחייבת התחלות חדשות והחיוך על הפנים נשאר. גם תמונת סלפי משותפת.

הרחוב המדוראי שוקק וגועש, אנשים, כלי רכב, פרות. שווקי האוכל והפירות הם חגיגה. גם בטעמים וגם במראות. יחד עם העומס הפיזי, הצבעוני, הקולני, יש תחושה של ריחוף, של קלילות, של זרימה. כדי להכיר את כל הסמטאות הצרות, החנויות המקומיות בהן אפשר למצוא את כלי האוכל האותנטיים, את הפאני פורי הכי טעים בעיר… צריכים לעלות על ריקשה. עם הרקשה הגענו לביקור בשוק הפירות, בשוק הבננות ולארמון טירומלאי.

שוק האוכל. מגשים צבעוניים ואסתטיים עם מגוון עצום של ירקות

ארמון טירומלאי נאייק מאהל (Thirumalai Nayak Mahal)

ארמון טירומלאי נאייק מאהל

הארמון שנבנה בשנת 1636 עבור שושלת נאייק מהווה דוגמה

קלאסית לבניה הודית בהשפעה ערבית. בארמון יש 248 עמודים ענקיים (בגובה של 18 מטרים והיקף של מטר וחצי) וכיפה מגולפת מדהימה המונחת על עמודים ללא תמיכת קורות בחלק העיקרי של הארמון. ארכיטקטורה תמיד עניינה אותי. להתבונן בעוצמה של הגובה, בריבוי העמודים, בגילופים של הכותרות והכיפה – תענוג אמיתי.

כפר קדרים

את העיסוק המתמיד של תושבי מדוראי ברוח ובאמונה אפשר למצוא בכל מקום. העיסוק המתמיד במינחות עבור האלילים וייצור האלילים עצמם הוא משותף לכולם. בחלק של העיר מדוראי אפשר למצוא חיי כפר, בו כל התושבים עסוקים בייצור האלילים השונים. אותם פסלונים המייצגים את האלים הגדולים. כפר שלם העוסק בקדרות, ביצירת תבניות מתאימות מבוץ וחימר, בשריפת הפסלונים באש, בהדבקת החלקים ובצביעה שלהם. ילדים, נשים וגברים.  

אפשר לומר שבתחילה האל ברא את האדם,  אחר כך האדם ברא את האלילים.

לאכול במדוראי

הודו היא תת יבשת. עצומה בגודלה, 29 מדינות יש בה (מאוחדות בשבע טריטוריות שונות) ובכל אזור הטעמים האופייניים שלו.

אני פגשתי בטעמים אלוהיים במדוראי. סוג קצת אחר של אלילים אולם בהחלט כאלו עם יראת קדושה. געגועים למטבח ההודי!!! במלון בו התארחנו, התייחסו ברצינות רבה לחוויה הקולינרית שלנו, כיאה למארחים טובים עם תודעת שירות מדהימה עבור האורחים.

רקחו במיוחד עבורינו סדנת אוכל. כזאת המבוססת על הצומח בלבד, בדיוק כפי שבחרנו. לא הצלחתי לספור את המנות שהודגמו לנו, שהכנו בעצמנו, שאכלנו. מערבולת של טעמים, של ריחות וצבעים. לא תמיד מקדישים לבישול ההודי מקום של כבוד בתכנון המסע בהודו אבל אני חושבת שהחוויה הכוללת עוברת גם שם.

שולחן מלא בתבלינים וחומרי גלם לקראת סדנת הבישול שלנו

הבסיס לאוכל ההודי הוא הדאל והאורז, בתוספת אחד ממיני הלחמים. אולם השמיים הם הגבול. שילובי הירקות, הקארים, התבלינים….

מתכון לדאל הודי:

תבשיל עדשים עשיר ומתובל, ל- 6-8 מנות. מומלץ להגיש לצד אורז בסמטי ולחם הודי.

המצרכים

כוס וחצי עדשים כתומות, לאחר השרייה/הנבטה

3 כפות שמן קוקוס/ שמן בטעם נטראלי

½ כפית בצל סגול בינוני קצוץ דק

1 כפית משחת ג'ינג'ר – שום (בכותש שום לכתוש ג'ינג'ר ושום במידות שוות. להוסיף מעט שמן, לערבב ולשמור בקרור/הקפאה)

פלפל צ'ילי יבש שלם או חצי כפית פתיתי צ'ילי (אפשר להפחית לפי רמת חריפות רצויה)

1 עגבניה אדומה בשלה קצוצה

10 עלי קארי טריים או מיובשים

1 כפית זרעי חרדל שחורים

1 כפית זרעי כמון

1 כפית אבקת כורכום

1 כפית פפריקה אדומה מתוקה

½ כפית תבלין גראם מסאלה

1 כפית מלח

1 כפית סוכר טבעי

אופן ההכנה:

  • לחמם את שמן הקוקוס בסיר מתאים. להוסיף זרעי כמון עד שמפיצים ריח וכמעט מקפצצים מעלה.
  • להוסיף בצל, לטגן מעט, להוסיף זרעי חרדל וצ'ילי.
  • להוסיף את משחת הג'ינג'ר – שום, תבלינים יבשים.
  • להוסיף את עלי הקארי ואחרי שתי דקות את העגבניה הקצוצה. לערבב היטב ולתת לעגבניה להתרכך.
  • להוסיף את העדשים ו- 3 וחצי כוסות מים ולהביא לרתיחה.
  • להמשיך לבשל על אש בינונית עד לריכוך מוחלט (העדשים בחלקן מפורקות).
  • לטום, לתקן טעמים אם צריך (מלח וצ'ילי).

המסע לדרום הודו, הפך מחלום למציאות. מסע של פעם אחת (לפחות) בחיים.

להשתכשך ולהתחכך עם עולם מרתק וקסום. החלום הזה הוא כבר לא רק שלי. הפכנו אותו, עדי ואני, לאמיתי. למסע יוניק בוטיק לנשים, שבו יתערבבו להם, רגשות, עולמות נסתרים, עתיקים, טעמים וריחות, צבעים מרהיבים, עושר ועוני, הכל מתוך עיניים משתנות ומתרגשות. מסע, שעבורינו הכל אחר בו, חדש, שונה, חזק, מרגש, מעצים ומעציב, מחדד ומעשיר.

מסע נשים יוניק בוטיק, דרום הודו המופלאה

הידיעה שאני חוזרת לשם שוב, בקרוב, בהחלט מעלה חיוך על שפתיי.

ועד הפעם הבאה,

נמסטה.

עוד על המסע הבא שלנו לדרום הודו אפשר לקרוא כאן.

רוצים לקבל עדכונים על פוסטים חדשים, הזמנות למסעות בעולם או אולי לקבל השראה? 

הרשמו ואני מבטיחה להיות בקשר.

גלית


מייל ראשון אמור להגיע אליכם אחרי שתכניסו כאן את הפרטים שלכם. אם אתם לא רואים, אנא בדקו שלא הגיע לדואר ספאם.

נרשמתם בהצלחה - נשתמע בקרוב!