נחתנו בסלוניקי לחופשה מהממת של עשרה ימים בחצי האי פיליון (עליה ניתן לקרוא פה). נחתנו ותכף יצאנו לדרך. שמרנו את סלוניקי לסוף הטיול, ממש כמו קינוח. קבלו מדריך לסלוניקי ב- 48 שעות!

הטיילת בסלוניקי

אז גם אני קראתי את הספר "חוטים מקשרים" (ספרה המצויין של ויקטוריה היסלופ), מזמן. גמעתי בשקיקה את תיאוריה היפים של סלוניקי, את הרחובות הצרים האותנטיים, את האווירה המיוחדת. הספר נפתח בתיאור הרומנטי של העיר שכל כך מתאים גם היום:

מאי 1917

"מבעד לאובך דק וחיוור הבליח הים בנצנוציו, ולחופו החלה להירקם שגרת יומה של סלוניקי, השוקקת והרב־תרבותית יותר מכל ערי יוון".

השורשים היווניים שלי

סבתא כרמלה (הילדה משמאל), בת שנתיים כשעלתה ארצה, עם ההורים רגינה ומשה סטרוגו ועם האחות בת השנה, שרה.
1932
סבתא כרמלה וסבא נחמן סטרוגו בארץ.

אבל השורשים היווניים שלי הרבה יותר עמוקים מתחושת שייכות. הם התחילו כשסבתא כרמלה שלי וסבא נחמן פשוט נולדו שם. משפחות סטרוגו וגטניו שחיו שם בשכנות, ביחסי חברות, ועלו יחד ארצה עם קריאתו של אבא חושי לבוא ולהקים את נמל חיפה. סבתא וסבא היו קטנים כשעלו, בני שנתיים ושבע. הם הכירו אחד את השניה מאז ומתמיד. תמיד היה חשוב להם להיות ישראלים. להיות בצבא (עוד הרבה לפני שצה"ל נוסד), לדבר את השפה. אבל בבית, במטבח, בין ערמות הסירים והריחות, הייתה שוב סלוניקי. הצבעוניות, שילוב הטעמים, התבלינים… כך במטבח וכך בסלוניקי.

אז הגענו כאמור לסלוניקי אחרי חופשה מדהימה בחצי האי פליון. העיר סלוניקי (Thessaloniki) היא העיר השנייה בגודלה ביוון והמרכזית בצפון יוון.

אזור העיר העתיקה משתרע בין הנמל ובין ההר עד לאזור שרידי החומה שהקיפה את העיר עוד מימי הביזאנטים.

יוצאים לכבוש את העיר.

איפה לישון?

מראש בחרנו לישון במלון מפנק לסיום הטיול שלנו. מלון מדיטרניאן פאלאס (Mediterranean Palace), מלון חמישה כוכבים הממוקם ממול הנמל הישן, צמוד לאזור הבילויים של העיר. מהקומות הגבוהות של המלון נשקף נוף מרהיב של מפרץ טרמאיקוס (Thermaikos Gulf). החדרים נקיים ונעימים וארוחת הבוקר מצויינת.

מנוחת המלכים

המלצה למסעדה ברובע לדאדיקה

התחנה הראשונה הייתה, איך לא, מסעדה יוונית עם מנות אותנטיות, טעימות טעימות. מסעדת רוחה (Rouga), ברובע הבילויים לדאדיקה (Ladadika).

הגענו רעבים אז הזמנו הרבה מנות. בכל מקרה, המבחר הגדול הקשה על הבחירה. זו המסעדה שהכי הרבה הזכירה לי טעמים ישנים מבית סבתא. עלי גפן ממולאים, חציל ממולא, מוסקה, פלטת ירקות, בשר כבש וכמובן דג בגריל.

עלי גפן חלומיים. ממש כמו של סבתא

רובע הבילויים

אזור הבילויים של העיר, לדאדיקה, אזור מקסים לטיול גם בשעות היום, הרבה לפני שאורות הלילה נדלקים ומוסיקה נשמעת מכל טברנה. בתים צבועים בצבעים עזים, קולות, ריחות, בתי קפה קטנים וקסומים, כיכרות קטנים ופינות חבויות, ציורי קיר על קירות מתפוררים נותנים למקום אווירה צעירה, זורמת. אווירה תוססת בכל שעות היום.

טיילת ניקיס

טיילת ניקיס. בין הנמל למגדל הלבן.

בשעת בין ערביים, כשהבריזה התחילה לנשב מהים והשמיים נצבעו בגוונים של ורוד וכתום טיילנו לאורך הטיילת מאזור הנמל הישן ועד למגדל הלבן (שכבר בכלל לא לבן אבל עדיין עומד, מרשים ויציב. משקיף על כל המפרץ). עצרנו לצלם, עצרנו להצטלם, עצרנו לאכול שוקולד ב"מפעל השוקולד", כי הריח משך אותנו פנימה. שוקולדים בכל הצבעים, מצופים מעל אגוזים ובוטנים ושאר ממתקים…

ביקור במפעל השוקולד. לא יודעים מה לבחור…

רחוב ניקיס (Nikis) הינו רחוב הטיילת המלא בבתי קפה וטברנות. הרבה מקומיים מגיעים בשעות הערב לאזור הטיילת, לא רק תיירים, לבושים בחגיגיות, לחגוג את החיים.

המגדל הלבן ופסל אלכסנדר הגדול

המגדל הלבן בסלוניקי

"המגדל הלבן" הוא אחד מסימני ההיכר של העיר סלוניקי. מגדל מעוגל שנבנה במאה ה- 15 כחלק ממערך ההגנה של העיר. במהלך הכיבוש העות'מני שימש המגדל כבית סוהר הידוע לשמצה באכזריות שהופגנה כלפי האסירים. לאחר שחרור סלוניקי מהכיבוש, נצבע המגדל בלבן ומכאן שמו. היום משמש המגדל כנקודת תצפית על קו החוף והעיר וכמוזיאון. לצד המגדל נמצא פסלו של אלכסנדר מוקדון, המתנשא לגובה של עשרים מטרים שהוצב במקום בשנת 1974 (דרך אגב, העיר סלוניקי קרויה על שם אחותו של אלכסנדר מוקדון). בערבים נפתחים סביב המגדל דוכני אוכל ומזכרות והאווירה הופכת ברגע לאווירת חג. מול המגדל ניתן לעלות על "ספינת פיראטים" שעושה סיבוב במפרץ, לאורך טיילת ניקיס. השייט, שמתאים לכל המשפחה, הינו ללא תשלום אולם בציפייה לקניית שתייה וחטיפים על הספינה.

שופינג בסלוניקי

כהרגלינו בבילוי עירוני, עניין הקניות מגיע בשלב כזה או אחר. במיוחד כשנמצאים בהרכב מלא, מתוכם שתי פאשיניסטיות שבהחלט מחכות לפינוקים. האמת היא, שאני אוהבת את הבילויים האופנתיים איתן. אני תמיד חוזרת עם לפחות שקית אחת בשבילי.

כיכר אריסטוטלוס (Aristotelous) היא הכיכר המהווה את מרכז העיר, עם מבנים מרשימים במיוחד ומלונות יוקרה משני צידיה. רחוב צימיסקי (Tsimiski street) הוא אחד משלושת הרחובות המרכזיים של סלוניקי, שחוצים את כיכר אריסטוטלוס. מדובר ברחוב הקניות העיקרי של העיר סלוניקי. לאורך הרחוב חנויות עם כל המותגים האירופאיים הידועים לצד חנויות עם מותגים מקומיים, לרוב זולים יותר.

צריך לקחת בחשבון כשמתכננים קניות בעיר, שהיוונים אוהבים מאד את הפסקת הצהריים שלהם. החנויות לרוב נסגרות בשעה שתיים או שלוש וחלקן נפתחות שוב בסיבות השעה חמש. בימי ראשון לא כל החנויות פתוחות.

אחרי יום עמוס בשקיות, במראות צבעוניים, בשקיעה מהפנטת וברגליים שצעדו לא מעט, סיימנו בארוחת דגים באחת הטברנות. מוזיקה יוונית שמחה ונעימה לאוזן וכוסות אוזו ששימחו את ליבנו אפילו עוד יותר.

ההיסטוריה היהודית

אנדרטה לזכר היהודים במקום המחודש אליו העבירו את בית הקברות היהודי.

את יום המחרת הקדשנו לסיור מודרך בעקבות היהודים שחיו בסלוניקי. חברנו ליאניס. בחור ישראלי שחי בשנים האחרונות בסלוניקי, חי ונושם את ההיסטוריה היהודית, בקיא בכל פרטי הפרטים. נסענו ממקום למקום ברכב הגדול והממוזג שלו. עצרנו, שמענו הסברים, צילמנו…

מאז השריפה הגדולה, דרך העלייה של הסלוניקאים לארץ כדי להקים את נמל חיפה (בשנת 1931/32) ועד לכיבוש סלוניקי על-ידי הגרמנים ב- 9 באפריל 1941, אז החל תהליך השמדת היהודים. רק כ- 2000 מיהודי העיר ניצלו וברובם עלו לארץ. כיום ישנו מאמץ של מעט היהודים שנשארו בסלוניקי (כאלף יהודים) לשמר את ההיסטוריה היהודית המפוארת שהייתה במקום.

יאניס מכיר את השמות, את שמות המשפחה. צמרמורת בכל גופי הייתה כאשר לקח אותנו לאזור שנראה נטוש, שלד בניין עם כמה פליטים מקובצים באחת הפינות ואמר "פה היה פעם הצריף של משפחת גטניו". עמדתי במקום. בשקט. וכל כך רציתי לדבר עם סבתא וסבא ולספר שהגעתי. אבל כבר לא היה למי להתקשר.

ביקור של סבתא וסבא החיפאיים אצל המשפחה בתל-אביב. גם כשהחצר הייתה קטנה, תמיד ישבו יחד ותמיד סביב צלחת עם עוגה. את שמחת החיים והביחד הביאו איתם מסלוניקי.

חומת העיר

מטפסים על שרידי חומת העיר העתיקה לתצפית עוצרת נשימה על כל העיר.

אל שרידי חומת העיר במעלה ההר הגענו בצהרי היום. יום ראשון, המגדל היה סגור אולם מצאנו מקום לטפס על החומות ולהשקיף על כל העיר. המגדל שנותר במקום ושרידי החומה הינם הוכחה לחשיבות של העיר ומיקומה האסטרטגי בעיני הכובשים השונים שלה לאורך ההיסטוריה. השרידים מוערכים מהתקופה הביזאנטית, סביב שנת 390 לספירה. המקום היה די נטוש אולם הצלחנו למצוא פינת חמד קסומה. בית קפה קטנטן, תחת עץ ירוק, עם טוסטים טעימים במיוחד ומעוצבים להפליא.

חופי חלקידיקי (Halkidiki)

חוף חלקידיקי

יום וחצי ללא ים! רצינו עוד פרידה קטנה. חופי חלקידיקי (Halkidiki), במרחק נסיעה של כשעה וחצי מסלוניקי, נחשבים לחופים היפים ביותר של יוון. חופים מבוקשים מאד עבור המקומיים והתיירים. אז נכון שלא נכנסנו למים לשחות אבל עוד בירה מקומית על החוף ועוד קצת להביט אל האופק הכחול ולהתחיל לתכנן את הפעם הבאה.

גם עינת הרשקן מהבלוג אלטר-נע-טיבה כתבה על סלוניקי. מוזמנים להיכנס לקרוא עליה מנקודת מבט אחרת.

רוצים לקבל עדכונים על פוסטים חדשים, הזמנות למסעות בעולם או אולי לקבל השראה? 

הרשמו ואני מבטיחה להיות בקשר.

גלית


מייל ראשון אמור להגיע אליכם אחרי שתכניסו כאן את הפרטים שלכם. אם אתם לא רואים, אנא בדקו שלא הגיע לדואר ספאם.

נרשמתם בהצלחה - נשתמע בקרוב!