אל פומפיי ונאפולי הגענו באמצע הטיול שלנו במרכז ודרום איטליה. טיול דרכים בן שבועיים, עם כל החבורה. שישה אנשים באוטו אחד, כמה מזוודות ומלא חיוכים.

הגענו לפומפיי (Pompeii)

שרידי מבנים בעיר פומפיי שנקברה תחת התפרצות הר הגעש ווזוב בשנת 79 לספירה

אחרי עמידה בתור לא מאד קצר וקניית כרטיסי כניסה, נכנסנו בשערי פומפיי. כאילו חזרנו אחורה בזמן. אנשים לבושים על פי צו האופנה של ימינו ומצלמים בטלפונים ניידים ובמצלמות אבל התפאורה כל כך אותנטית. גם מי שראה ערים עתיקות בחייו, ודאי יופתע מגודל המקום. פומפיי שוכנת 23 קילומטרים דרומית מזרחית לנאפולי, על מורדותיו של הר הגעש ווזוב. עיר רומית עתיקה במחוז קמפניה, בה ישבה, על פי הממצאים, אוכלוסייה אמידה, שנקברה בשלמותה תחת ארבעה מטרים של אפר ואבק וחומרים געשיים בהתפרצות הר הגעש ווזוב בשנת 79 לספירה. איכר שחפר בשדה שלו בשנת 1748 גילה במקרה שרידים עתיקים ומאז החלו לחפור במקום ולחשוף את העיר. רק בשנת 1793 נמצאה כתובת חרוטה על אבן עם השם "פומפיי" וכך הבינו שמדובר בזו העיר. במקום אפשר לראות את מבנה העיר, שדרות של בתי המגורים, חנויות, מבני ציבור, בתי מלאכה ואפילו בית בושת.

בשנת 1997 נרשמה פומפיי כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. ממליצה לטייל במקום כמה שעות. בכניסה ניתנת מפה עם מספר מסלולים, המחולקים לפי אזורים בפומפיי וזמני המסלול. עקבו אחרי אחד מהם. בסיום המסלולים ישנו מוזיאון קטן ונחמד עם ממצאים ייחודיים.

ממצאים שנתגלו בחפירות בפומפיי

נאפולי (Napoli)

סמטאותיה הצפופות של נאפולי עם הר הגעש ווזוב. האיום התמידי ברקע

העיר השלישית בגודלה באיטליה, אחרי רומא ומילאנו, עם כמיליון תושבים בעיר עצמה (וארבעה מיליון כולל הפריפריות), והשביעית המאוכלסת ביותר באירופה, בירת מחוז קמפניה. נאפולי הינה עיר נמל חשובה, שלאורך ההיסטוריה התמודדה לא מעט עם כיבושים בשל מיקומה האסטרטגי.

נאפולי היא עיר גדושה.

גדושה בבתים צפופים וסמטאות צרות. כל כך צרות שהופתעתי בכל פעם מחדש איך לא גררנו משהו איתנו בדרך.

גדושה בבגדים צבעוניים התלויים על חבלי כביסה בכל פינת רחוב.

גדושה במרפסות. לכל בית מרפסת.

גדושה מאד באופנועים וטוסטוסים הצופרים באופן קבוע וגורמים לך להתבלבל מבלי לדעת לאיזה צד להסתכל.

גדושה בפוסטרים של מראדונה, עוד מימיו היפים ששיחק בנאפולי.

גדושה בשקיות זבל מלאות ובפחים. גדושים אף הם.

גדושה בפיצריות המוכרות פיצות נפוליטניות הטובות בעולם ובשלל קינוחים מתוקים כמו הספוליאטלה, הקנולי או הבבה הספוגה ברום.

גדושה באנשים קולניים וחייכנים שתמיד יסבירו פנים. וגדושה בילדים שהפכו את הרחובות למגרשי כדורגל מאולתרים.

גדושה באנשים שלקחו כסא או כורסה מהבית והחליטו לשבת לשתות קפה או לעשן סיגריה ולשוחח עם השכנים שהחליטו אף הם להתיישב עם הכורסה בסלון השכונתי.

גדושה בגרפיטי על קירות מבנים.

גדושה עד מאד בנפצים וזיקוקים בערב הסילבסטר.

נאפולי היא עיר גדושה. וצעירה. ותוססת. ושמחה.

בדרך כלל כשאנחנו מגיעים לערים בטיולים שלנו, אנחנו מקפידים לקרוא לפני, לעשות שיעורי בית, לבקר באתרים שחשוב לנו לבקר בהם (כי הם היסטוריים, כי הם תרבותיים, כי הם קשורים באהבה או תחביב של מי מאיתנו או סתם כי קראנו עליהם המלצות ממש ממש טובות). בנאפולי החוויה הייתה אחרת. ביקור באתרים לא היה העניין המרכזי אלא לטייל בעיר, לשוטט ברחובות, ללכת לאיבוד בסמטאות הציוריות, לחוות את האווירה המיוחדת שבעיר הזו.

נתחיל מההתחלה – איפה לישון בנאפולי?

אז נתחיל מההתחלה. חייבת להודות שלקח לי יום וחצי בערך "לבלוע את הצפרדע". לא ידעתי מה לחשוב עליה. אהבה ממבט ראשון ממש לא הייתה שם. גם לא ממבט שני כנראה. כבר שמעתי ביקורות על נאפולי – "או שאוהבים אותה או שלא". אני כן, אבל לקח לי קצת זמן להתרגל. לנסות להכיל את הצפת החושים שיש כשמגיעים לנאפולי.

גרפיטי על אחד מהבניינים בסמטאותיה הצפופות של נאפולי

דירת Airbnb

לזכותי יאמר, שההתחלה המהוססת הייתה באמת אובייקטיבית. הגענו לדירה שהזמנו ב – Airbnb. שכחתי [או מישהו שהיה אחראי על ההזמנות (שזו ההזדמנות להודות לו שוב על כל הארגון) שכח להגיד לי…], שהדירה ממוקמת בקומה חמישית בבניין ללא מעלית ושהדרך להגיע לבניין הזה היא לטפס עוד שתי קומות בבניין שלפניו ואז להגיע אליו, וזה אחרי שעשינו שני סיבובים ענקיים בסמטאות הצרות במיוחד בכדי להגיע לחנייה ששם היה לנו מקום שמור שהוזמן מראש, ומיותר לציין כמה מזוודות היו איתנו (שסחבנו לשישה אנשים לשבועיים בדרכים!!!). חייבת להודות שהנוף שנגלה לנו מהמרפסת של הדירה היה שווה בהחלט את מאמץ הטיפוס. הדירה הייתה נחמדה ואנחנו היינו עייפים בכדי להתלונן יותר מידיי.

השארנו את המזוודות ויצאנו לעיר. אני הייתי בחרדות מהצפצופים  הבלתי פוסקים בכל פעם שניסינו לחצות את הכביש. הייתי עסוקה בלהסתכל על הילדים, בלספור כמה הגיעו לצד השני בשלום (למרות ששלושה מהם כבר עברו אותי בגובה ובהחלט יכולים להשגיח עליי מלמעלה). עד שנפל האסימון (אחרי יומיים) שבנאפולי, החוק היחידי הוא שאין חוקים. פשוט לזרום. הצפצופים ימשיכו ואנחנו נגיע בבטחה לצד השני של כל כביש.

הנוף ממרפסת הדירה בה ישנו. בניינים על גבי בניינים עם הר שקט ולא מזיק (כרגע) ברקע

מלון בוטיק

אז חזרנו בערב לדירה, כבר השלמנו עם המדרגות המרובות. אבל… בבוקר קמנו להצפה בדירה. זה היה בהחלט הקש ששבר את… . שדרגנו את עצמנו למלון בוטיק שבמקרה היה פנוי ממש בימים טרופים ועמוסים של חגיגות הסילבסטר. המלון הקטן והמקסים ממוקם ברחוב המקביל לטיילת של נאפולי, במקום מצוין ונח להתמצאות והתניידות בעיר. חדר זוגי קטן ונעים לנו וסוויטה לרביעייה המנצחת שלנו שזכתה בחדר מעוצב בסטייל. חדר אוכל מיניאטורי שהספיק רק לנו הצבוע בצבעים משמחים. מלון Relais Piazza Vittoria מומלץ מאד.

הרובע הספרדי (Quartieri Spagnoli)

כמו שכבר כתבתי, נאפולי איננה עיר אלגנטית. בוודאי לא כמו רומא. אבל היא בהחלט עיר מיוחדת ושונה. הצפיפות האנושית החמה, שמחת האנשים, צורת הדיבור שלהם – בהחלט משהו שאנחנו אוהבים. שיטוט ברחובות הרובע הספרדי בהחלט משקפים את תמצית ההוויה הנפוליטנית. הרובע הספרדי הינו הרובע העתיק והעני יותר של העיר. אפשר למצוא שם הכל מהכל. בין הסמטאות הצפופות ושלל הבגדים התלויים בחוץ על חבלי הכביסה אפשר למצוא חנויות משפחתיות קטנות, בתי מלאכה, מסעדות עממיות עם אוכל טעים וכנסיות קטנות המציצות בין הבתים. הרובע הספרדי הגדוש בריחות של בישולים, בקולות רמים של אנשים ובצפצופים, ממוקם בין הרחובות טולדו (via Toledo) וויטוריו עמנואל (corso vittorio emanuele).  המקום קיבל את שמו עוד בימי המאה ה-16, כאשר שימש כמחנה לחיל המצב הספרדי בפקודת המשנה למלך ספרד דאז, דון פדרו מטולדו (שעל שמו קרוי רחוב טולדו).

הרובע הספרדי היא נאפולי כפי שצולמה בסרטים, עם כל התדמית המפוקפקת שלה. זוהי  נאפולי האמיתית.

החנות המשפחתחית על מדרכות הרחוב

רובע סנטה לוצ'יה (Santa Lucia) – הטיילת של נאפולי ומצודת דל אובו (Castel dell'Ovo)

השיר "סנטה לוצ'יה שנכתב כשיר הלל לרובע הנמל של נאפולי, רובע סנטה לוצ'יה

הטיילת

ממוקמת לאורך החוף של  נאפולי, לאורכה בתי מלון ומסעדות. שתי מצודות עתיקות בקצותיה שימשו להגנה מפני כובשים. אפשר גם לראות את אזור המרינה על כל היאכטות היפות שעוגנות בה ואת נמל הדייגים של כפר הדייגים העתיק (Borgo Marinero). נהדר ללכת לאורכה של הטיילת (או לשכור אופניים, אפשר גם משפחתיים) בשעת שקיעה ולהנות מבריזה נהדרת בגווני ורוד-כתום-אדום וגלידה טובה.

קסטל דל אובו

הינה מצודה שנבנתה במאה ה- 12, בתקופת השלטון הנורמני. המצודה נבנתה על חורבותיה של מצודה רומית עתיקה, על מנת להגן על הנמל של נאפולי ועל רובע סנטה לוצ'יה הסמוך לנמל. כיום המצודה סגורה למבקרים וניתן להגיע ממש עד לפיתחה, על ידי חציית הגשר המקשר בינה לבין החוף.

מצודת דל אובו (Castel dell'Ovo)

רובע סנטה לוצ'יה

רובע סנטה לוצ'יה הוא המקום להתענג במסעדות הדגים הפרושות לאורך הטיילת או ממש על המזח בין היאכטות. הרובע נחשב רובע הבילויים של העיר, שם מרוכזים מועדוני הלילה וניתן לשמוע הופעות חיות של הזמרים הנפוליטניים הידועים בשירתם היפה הנקראת באיטלקית "בל קאנטו" (Bel Canto), כמו בשיר המפורסם "סנטה לוצ'יה". זהו שיר הלל לנאפולי ולרובע הנמל סנטה לוצ'יה, שנכתב בשנת 1848 בשפה הנפוליטנית, אולם רק אחרי שנכתב מחדש בגירסה האיטלקית על ידי אנריקו קוסוביץ', זכה השיר להצלחה מרשימה.

רחוב טולדו (via Toledo)

ויה טולדו, המשמש כיום רחוב הקניות הגדול בנאפולי, נסלל עוד במאה ה- 16 בתקופת השלטון הספרדי בעיר, ונקרא כאמור על שמו של המשנה למלך ספרד דאז ששימש מושל נאפולי. כיום, מרבית הרחוב משמש כמדרחוב והחנויות בו פתוחות עד שעות מאוחרות. חובבי השופינג יכולים להעביר יום שלם בשיטוט לאורך הרחוב. מרבית חנויות האופנה הפופולריות נמצאות לאורך הרחוב. ניתן להגיע לרחוב במטרו עד לתחנת טולדו בקו L1. בקצהו האחד מתחבר ויה טולדו עם רחוב ויה רומא ומן הצד האחר מתחבר הרחוב לאזור הטיילת של נאפולי.

תחנת המטרו Toledo

כיכר משאל העם של נאפולי (Piazza del Plebiscito) והארמון המלכותי (Palazzo Reale)

כיכר פיאצה דל פלבישיטו היא הכיכר היפה והחשובה של נאפולי. שם הכיכר "משאל העם" ניתן לה לאחר משאל העם שנערך בה בשנת 1860 אודות ההחלטה על הצטרפותה של נאפולי לממלכת איטליה המאוחדת. ההחלטה הייתה כמובן חיובית. הכיכר בנויה בסגנון הכיכרות הרומיות, בצורת חצי אליפסה ומלאה בפסלים. במרכז הכיכר נמצאת כנסייה הבנוייה בסגנון הניאו-קלאסי. בחזית הכנסיה ניצבים פסליהם של שני רוכבים, המלך פרדיננד הראשון ואביו שארל השלישי לבית בורבון.

כיכר משאל העם (Piazza del Plebiscito), נאפולי

ממש ממול הכנסיה, בצד השני של הכיכר ממוקם הארמון המלכותי של נאפולי, הפאלאצו ריאלה, מהדוגמאות המפוארות של השושלת הצרפתית הבורבונית בממלכה האיטלקית. הארמון, בעל החזית המפוארת עם פסלי שמונה ממלכי נאפולי הממוקמים בתוך גומחות בקיר, נבנה במאה ה- 17 לכבוד אירוחו של מלך ספרד, פיליפ השלישי. במלחמת העולם השניה נהרס הארמון כמעט לחלוטין ושופץ בשנים שאחרי. כיום משמש הארמון כמוזיאון, המציג לקהל את חדרי הארמון, הריהוט וחפצי האמנות הרבים שבו. הספרייה הגדולה ביותר בדרום איטליה ממוקמת אף היא בארמון.

גלריה אומברטו אונו (Galleria Umberto 1)

גלריה אומברטו אונו (Galleria Umberto 1), נאפולי

מרכז הקניות המפואר והאלגנטי הזה, הממוקם ממש בסמוך לכיכר משאל העם (לכיוון רחוב טולדו), נבנה בשנת 1887 (ונחנך בשנת 1892), ונקרא על שמו של המלך אומברטו הראשון. בגלריה ניתן למצוא את חנויות האופנה של המותגים המובילים לצד בתי קפה ומסעדות. תיירים רבים גודשים את המקום אולם גם עבור הנפוליטנים זהו מקום מפגש חברתי. הארכיטקטורה ייחודית בגלריה הבנויה כרחוב מקורה בצורת צלב. התקרה עשויה זכוכית וברזל ומשתלבת בצורה יפה עם החזית שתוכננה בסגנון הרנסנס. הכיפה שבמרכז התקרה מגיעה לגובה של 56 מטרים. רצפת הגלריה עשויה אריחי שיש בשילוב פסיפסים מרשימים בסגנון ארמונות הפאר של המאה ה- 19.

תצפית על העיר נאפולי

תצפית מגבעת וומרו על העיר נאפולי והר הגעש ווזוב

ממש באחת היציאות מגלרית אומברטו אונו אפשר למצוא את אחד מארבעת קווי הפוניקולר (Central Funicolari), מעין סוג של רכבל בצורת קרונית רכבת, המטפס את גבעת וומרו (Vomero), לאחת השכונות העשירות יותר של נאפולי, משם הנוף על העיר, על המפרץ המשתרע למרגלות ההר ועל הר הגעש ווזוב, הינו נוף עוצר נשימה. תדירות הפוניקולר היא בכל 10-15 דקות. על ראש הגבעה בנויה מצודה גדולה (Castel Sant'Elmo) אולם אפשר לראות את הנוף גם מנקודת התצפית שבקצה הרחוב או ממרפסת אחד מבתי הקפה המתצפתים אל עבר המפרץ.

"לראות את נאפולי ולמות" (Vedi Napoli e poi muori). אמרה איטלקית שמקורה לא ידוע ואולי בעצם מקורה בשיבוש אמרה אחרת… לא הייתי אומרת שנאפולי היא העיר היפה ביותר שראיתי, גם לא בעשירייה הפותחת שלי ובטח לא למות אחריה כי ראינו כבר הכל. אבל בהחלט אהבנו את נאפולי, את העיר התוססת, הצבעונית, החיה, מלאת שמחת החיים האמיתיים והאנשים הססגוניים.

סעו לבקר בנאפולי, כיעד עצמאי או כחלק מביקור גדול יותר בדרום איטליה.

ועד הפוסט הבא, Addio.

על מקומות אחרים בהם ביקרנו בטיול תוכלו לקרוא בפוסט "להלך בקיסמה של פירנצה" – על ביקור בורונה ובפירנצה, ובפוסט "בדרכים המובילות לרומא" – על ביקור בטיבולי וברומא.

רוצים לקבל עדכונים על פוסטים חדשים, הזמנות למסעות בעולם או אולי לקבל השראה? 

הרשמו ואני מבטיחה להיות בקשר.

גלית


מייל ראשון אמור להגיע אליכם אחרי שתכניסו כאן את הפרטים שלכם. אם אתם לא רואים, אנא בדקו שלא הגיע לדואר ספאם.

נרשמתם בהצלחה - נשתמע בקרוב!