בשנתיים האחרונות למדנו לטייל בהרכבים משפחתיים שונים, כי אחת כבר פרשה כנפיים לפני שנתיים וחצי והשני לפני חצי שנה, והרצונות של אלו שנשארו בבית משתנים וכך יצא שאנחנו נוסעים עם, או בלי, או עם חצי, לקצר, לארוך, לקרוב, לרחוק. העיקר שממשיכים לגלות מקומות חדשים, ולחזור לבקר אוצרות קסומים שגילינו בדרך. לטיול בוינה הגענו בפעם הראשונה. סוף סוף הגענו לוינה. לא רק לעבור דרך, לא רק יעד ביניים, אלא ממש ביקור בוינה. זו שוב הנטייה הזו שהשתלטה, של להזניח את הקרוב והזמין עבור יעדים רחוקים ואקזוטיים יותר, אבל הפעם עשינו זאת. בהרכב חלקי. על מוצרט, סיסי, שניצל ושטרודל – כאן.

מלק (Melk)

מבט מטירת מלק לעבר העיר

הגענו לוינה בנסיעה ממינכן. יצאנו אחרי יום עבודה, בשעות אחר הצהריים, ועצרנו בעיר מלק (Melk) ללילה.

בבוקר המחרת התעוררנו לבוקר שמשי בעיר. ניצלנו את זה שהקטנים (שכבר לא קטנים כל כך) אוהבים לישון עד מאוחר, ויצאנו להליכת בוקר, לראות קצת את העיר. אני אוהבת את השעות האלה בהן הדוכנים מתחילים להתעורר והמאפים שולחים את ניחוחות הבוקר הראשונים שלהם. מן אור מיוחד כזה של התמתחות בוקר אחרונה. עשינו הליכת בוקר עד לדנובה, שם ראינו את ספינות הנוסעים הרבות השטות לאורך הדנובה ועוצרות בערים יפות לאורך המסלול.

מנזר מלק (Melk Abbey או Stift Melk)

מבט אל עבר טירת מלק

העיירה מלק ממוקמת בקצהו של עמק הוכאו, על מדרונו של הר היורד לעבר הדנובה.  העיירה נודעת בשל המנזר הבנדיקטיני הממוקם על קצה הצוק בנקודה הגבוהה של העיירה וצופה אל עבר הדנובה.

המנזר הגדול והמרשים הזה הינו מבנה בארוקי שנבנה בתוך טירה. בשנת 1089 נמסר המבנה לידי המסדר הבנדיקטיני והפך למנזר. במאה ה- 12 נוסד במנזר בית ספר לנזירים וספריית המנזר הפכה לשם דבר בזכות אוסף כתבי היד העשיר שבה. המבנה הבארוקי הנוכחי נבנה בין השנים 1702 ו- 1736. המנזר המפורסם הצליח לשרוד גם בתקופת הנאצים במלחמת העולם השנייה למרות שהוחרם על ידי המדינה. כיום לומדים בבית הספר שבתוך המבנה כ- 900 תלמידים ותלמידות.

בתוך המתחם הכללי ישנו המנזר, הכנסייה, הספרייה המפורסמת, הטרסה החיצונית, בית הספר, מסעדה והגנים, בהם ישנו מבנה של פאוויליון בארוקי המשמש כבית קפה. הסיור במנזר הוא בהדרכה במספר שפות.

מבנה של פאוויליון בארוקי בחצר המנזר, בתוכו בית קפה

מוצרט, סיסי, שניצל ושטרודל – על ביקור קסום בוינה

מוצרט, סיסי, שניצל ושטרודל. טוק טוק. הגענו

לאחר ביקור במלק היפה הגענו לוינה. הגענו רק לשלושה ימים והיה לנו ברור שאי אפשר להספיק ולראות הכל. זו לא הייתה המטרה. מה שהיה ברור שוינה חיכתה לנו והגענו.

"מתי תבין שוינה מחכה לך?" / בילי ג'ואל

https://www.youtube.com/watch?v=oZdiXvDU4P0

פארק פראטר (Prater Park)

התחנה הראשונה הייתה הלונה – פארק המפורסם של וינה. פארק פראטר. זהו הפארק הוותיק ביותר בעולם שנפתח בשנת 1895 כריאה ירוקה עם אטרקציה אחת בלבד של וינה העיר המיניאטורית. לאחר שנתיים, בשנת 1897, נבנה בפארק הגלגל הענק, ה"וינר ריזנראד" (Wiener Riesenrad), שנחשב לגבוה בעולם (65 מטרים בשיא גובהו) עד לבנייתו של הגלגל הענק הלונדוני בשנת 2000. הגלגל הוינאי שנהרס ויצא מכלל שימוש בזמן מלחמת העולם השניה, עבר שיקום ושחזור בשנת 1947 וחזר לפעול וממשיך להוות חלק בלתי נפרד מקו הרקיע של העיר.

פארק פראטר משתרע לאורך ארבעה וחצי קילומטרים ולאורך שלוש תחנות רכבת תחתית.

אז על הגלגל לא עלינו אבל האדרנלין זרם בעוצמה כשתמר שלי הסכימה לעלות איתי על רכבות ההרים. היא השותפה היחידה שלי לאהבה הזו.  עלינו על כמה, אפילו על אחת כזו שהישיבה בה היא בעצם שכיבה על הבטן תוך כדי שילוח שלנו למעלה ולמטה בסיבובי בורג מהירים.

לישון בוינה

בחרנו לישון במלון מודרני ופשוט עם חדר משפחה מרווח המתאים ללינה עם הילדים. מלון בסט ווסטרן פלוס אמדיה וינה (Best Western Plus Amedia Wien)

קיבלנו חדר גדול מאד עם מקלחת מרווחת. מלון במיקום נח למי שמגיע עם רכב וצריך חנייה אבל גם קרוב למרכז העיר למי שנוסע בתחבורה ציבורית (ארבע תחנות רכבת בלבד).

בית הספר הספרדי לרכיבה (Spanish Riding School)

אימון הבוקר בבית הספר הספרדי לרכיבה

למחרת המשכנו בעקבות הילדים, לראות את וינה על ארבע. הגענו אל בית הספר הספרדי לרכיבה, שנמצא במתחם ארמון הופבורג, בשעה מוקדמת כדי לקנות כרטיסים לאימון הבוקר. הארכיטקטורה הקלאסית של מבנה האימונים והאורוות שהוקמו בתחילת המאה ה- 15 משמשת תפאורה נהדרת לרכיבה הקלאסית בסגנון הרנסנס של הסוסים האציליים.

כמות הסוסים ואיכות הגזע שלהם היו סמל סטטוס בתקופת שושלת הבסבורג בוינה. בני האצולה היו נוהגים להתאמן במקום והמסורת האוסטרית של טיפוח ההולכים על ארבע בבית הספר לרכיבה, הפכה לידועה בכל העולם. כרכרות רתומות לסוסים מחכות עדיין ברחבת ארמון הופבורג להסיע את המוני התיירים שרוצים להרגיש ולו לרגע כמו בני מלוכה.

ארמון הופבורג (Hofburg Palace)

קפלת הופבורג (Wiener Hofmusikkapelle).
אחד מחלקיה העתיקים ביותר של ארמון הופבורג עוד מהמאה ה- 13, שנבנה בסגנון גותי.

ממש בדלת ממול גרה לה הנסיכה סיסי. אומרים שהייתה היפה מכולן. מלכת הלבבות של האוסטרים. הנסיכה סיסי, שנולדה בבוואריה שבגרמניה בשם אליזבת בשנת 1837, התחתנה עם בן דודתה, הקיסר האוסטרי, פרנץ יוזף מבית הבסבורג בשנת 1854 ועברה להתגורר בוינה. קשיי ההסתגלות לחיי הקיסרות ולמקום החדש הביאו את הנסיכה להתרחק מהארמון בכל הזדמנות ולצאת למסעות ארוכים ברחבי אירופה. אורוות הסוסים הצמודות לארמון נבנו עבור אימוני הרכיבה של סיסי הנסיכה.

מוזיאון סיסי  (Sisi Museum) נמצא כאמור במתחם ארמון הופבורג, ומציג מאות מוצגים שהיו שייכים לנסיכה וגם את אוספי כלי האירוח המרשימים ששימשו לאירוחם של כל בני הלוויה שהצטרפו לסיסי במסעותיה וביקוריה בוינה.

הנסיכה סיסי נרצחה בשנת 1898 בידי מתנקש איטלקי והאוסטרים שבורי הלב עדיין מתייחסים לסיסי כאייקון האהוב ביותר במדינה (לצידו של מוצרט).

ארמון שנברון (Schönbrunn Palace)

ארמון שנברון(Schönbrunn Palace)

המשכנו בעקבות קסם הארמונות, העושר הארכיטקטוני, אולמות הנשפים והצ'ארם הנסיכותי אל ארמון שנברון. (אם קונים כרטיס כניסה משולב לארמון הופבורג ולארמון שנברון אפשר גם לחסוך בעלות הכניסה אבל חשוב יותר – לחסוך בעמידה בתור הארוך לקניית הכרטיסים. הכרטיס המשולב כולל את הסיור הארוך והמקיף יותר, ה- Grand Tour,ביקור ב- 40 חללים בארמון שנברון, מתוך 1441 חדריו).

החלק המרכזי של הארמון נפתח לראשונה בשנת 1699 ובמהלך 100 השנים שלאחר מכן הוספו אגפים שונים לארמון על ידי השליטים השונים במקום. בשנת 1796 החליטה הקיסרית מריה תרזה לעצב מחדש את הארמון בסגנון הרוקוקו. הארמון הפך להיות המרכז הפוליטי והתרבותי של האימפריה ההבסבורגית, האימפריה האוסטרו-הונגרית ומעון הקיץ שלהם. במאה ה- 19 ועד למותו בשנת 1916, ארמון שנברון היה מעונו העיקרי של הקיסר פרנץ יוזף ואשתו האהובה הנסיכה סיסי כאשר הגיעה לביקור. לאחר מלחמת העולם הראשונה, התפרקה האמפריה האוסטרו-הונגרית והארמון הפך לשליטת הממשלה שפתחה אותו כמוזיאון.

בשנת 1996 הוכרז הארמון לאתר מורשת עולמית על-ידי אונסק"ו. הארמון מוקף בגנים מטופחים רחבי ידיים וכחלק מפארק שנברון נמצא גן החיות העתיק ביותר בעולם. בסוף היום המלכותי כבר לא נותר בנו כח להצטרף למופע השטרודל הוינאי המתקיים במאפיה המלכותית של ארמון שנברון. ניתן לצפות בהכנת השטרודל, או אפילו להכין בעצמכם (במתחם קפה רזידנט). ללא ספק השטרודל הוינאי הוא אחד מסמלי ההיכר האוסטריים.

רחובות העיר

אחרי הביקורים המלכותיים בארמונות, בהם הצבע הזהוב שלט, יצאנו לשיטוטים בעיר. כאלו של פשוטי העם, בין הרחובות היפים של העיר העתיקה, בין בתי קפה מדליקים, לאורך הנהר עם תפאורת הגרפיטי הצבעונית השלטת, וסתם בין אנשים שלכולם עיניים פעורות לרווחה לנוכח הארכיטקטורה המשובחת.

נשארנו עם טעם של שניצל ושטרודל ועוד.

אחרי וינה המשכנו לברטיסלבה, בירת סלובקיה, לפגוש את השניים הנוספים, להכיר מקום חדש ולבלות זמן איכות ביחד. על סלובקיה שלנו תוכלו לקרוא כאן.

שנת 2018 מסתיימת לה ממש עכשיו ואנחנו כבר באמצעו של טיול קסום אחר. מחציתו בשלהי 2018 ומחציתו בראשיתה של 2019. סקרנים לדעת איפה אנחנו? מבטיחה לעדכן כשנחזור מהטיול.

עד הפעם הבאה,

להתראות.

רוצים לקבל עדכונים על פוסטים חדשים, הזמנות למסעות בעולם או אולי לקבל השראה? 

הרשמו ואני מבטיחה להיות בקשר.

גלית


מייל ראשון אמור להגיע אליכם אחרי שתכניסו כאן את הפרטים שלכם. אם אתם לא רואים, אנא בדקו שלא הגיע לדואר ספאם.

נרשמתם בהצלחה - נשתמע בקרוב!