הזמן הזה שכבר אי אפשר ללכת יחפים וצריכים גרביים. שעוטפים בעוד שכבה של בד או בחיבוק חם. שסימני הדרך המוכרים מתכסים בעלי שלכת, שהנתיב הברור נעלם, ומתגלות לנו דרכים חדשות. בשקט. סתיו.
בדרכים של הסתיו 
שלכת של סתיו
אני כל כך אוהבת את הסתיו. בין לבין. תקופת המעברים בין הבוהק, המסנוור, החם, הבחוץ, לבין המכורבל, השקט, הנוגע בפנים. אולי כי לא גדלתי במקום עם ארבע עונות של ממש ואולי כי הלא מוכר הזה הוא מרגש, שייך לעולמות קסומים. בשלכת הכל מרגיש מוזהב.
חצבים פורחים
אני מכירה חצבים פורחים וציפורים אינספור. הציפייה שבשנה הבאה אהיה גבוהה יותר מהחצב בגינה. כן, זה שבשנה שעברה עדיין היה גבוה ממני…את זה אני מכירה היטב. אבל עלים נושרים? כאלו שמחליטים לצלול למטה בדיוק כשיש להם את הצבע הכי יפה, או כאלה ששטים להם על פני המים הקרים עד לקצה השני של הנהר אבל עושים את זה לאט, כדי שאספיק להנציח את הרגע? כאלה פחות הכרתי. לכן כל כך אוהבת עכשיו, כשהם מסביב בערימות גבוהות, כשהם צובעים את האופק בצבעים חמים למרות שכבר קריר שם בחוץ.
אנשים אומרים שלכת וסתיו ועלים שנושרים הם עצבות ובדידות וסוף תקופה. אבל עלי השלכת הם כמיהה וגעגוע. הם התפאורה הכי יפה שיש. הם הדבר הכי רומנטי שיש. במחוזות רחוקים.
עלי שלכת
השיר "עלי שלכת" (Les Feuilles Mortes) ששר איב מונטאן תמיד יהיה שיר השלכת הכי רומנטי שיש, ואולי גם בזכות הצרפתית.
ההסבר המדעי מאחורי יצירת האמנות הצבעונית הזו הוא פשוט למדי. בתקופה בה הטמפרטורות יורדות והימים מתקצרים, אין מספיק אור המאפשר את תהליך הפוטוסינתזה. תהליך ייצור הכלורופיל, האחראי על הצבע הירוק של העלים, נפסק. הכלורופיל הקיים מתפרק והצובענים האחרים הנמצאים בעלה נחשפים. אז מופיעים הצבעים על הקשת שבין צהוב לכתום לאדום.
שלכת בוינה 
עלה בודד
ואולי אני אוהבת את השלכת דווקא בגלל שהיא צעד של הסתגלות? השלכת מאפשרת לצמח לשרוד בתנאים הקשים של החורף ומאפשרת לי למלא את המצברים והלב בעוד עלה שנשר, כדי שתהיה לי שם ערימה גבוהה, רגע לפני שהכל מתכסה בלבן.
עכשיו כשאני פוסעת בין אותם שבילי מחוזות רחוקים, נעתקות המילים מפי בכל פעם שמראות השלכת מופיעים שוב. אני לא צריכה לנסוע רחוק, ליעדים נבחרים, כדי לראות שלכת בהתגלמותה, ברוב תפארתה. אני פשוט יוצאת החוצה ומתבוננת בעלים שנושרים. הכל עומד מלכת. כמה פשוט.
העלים הנושרים חרש, בת קול ברוח, תמיד יהיו לצד געגוע לחצבים פורחים.
מוזמנים לקרוא על החופשה שלנו בוינה שהייתה מלאה בעלי שלכת כתומים, ועל ברטיסלבה, שהשלכת הייתה לה לתפאורה מושלמת:
יופי של צילומי תחושות שלכת…
אין כמו לצלם מילים
תודה רבה ניני יקרה
פוסט לירי מעורר הזדהות. אהבתי את כתיבתך, את תאורייך הנוגעים, כמו עלה צהבהב שתיכף יגע באדמה.
תודה רבה רחלי 🙂
ענוג ומענג. לקרוא את התיאורים ולראות את הצילומים המקסימים. אכן עונה נפלאה
תודה רבה אורנה יקרה
צילומים נפלאים גלית. מפתה להיות איתך שם.
חיותה, געגועים…. בואי. נצלם יחד 🙂
גליתוש את ממש מרגשת והתמונו. פשוט מהממות. הצבעים האהובים עלי!
תודה רבה יקירה
וואו! גם אני הכי אוהבת סתיו. עשית לי כזה חשק לסתיו אמיתי, לשוקו חם ונופים ערפיליים. מקסים.
תודשה ענת. הכי כייף שוקו חם בשלכת 🙂
צילומים מרהיבים
תודה על המחמאה הילה.
תודה גלית. אהבתי מאוד.
תודה רבה בנצי. מאחלת לך שנה טובה ומתוקה, מלאה בטיולים
התמונות משגעות ומעוררות רצון להיות עכשיו בדיוק איפה שאת נמצאת. הגעגוע הזה שבין השלכת לחצבים – מאוד מובן לי. שנה טובה לך, גלית, ומלאה ביצירה ושמחה.
תודה רבה זיוה. אכן כל כך מתגעגעת לחצבים. שתהיה שנה נהדרת, מלאה בטיולים מהנים.
גלית, יצא לך פוסט בגווני אדמדם, צהבהב שאנו לא זוכים כל כך לראות במחוזותנו ומסמל תקופה לא של בדידות(מסכימה איתך) אלא של התחדשות. ממש מתאים לפתוח איתו שנה חדשה
תודה רבה אורית יקרה. שמחה שקראת ואהבת. אכן פוסט שאני אוהבת לתחילת תקופה. כתבתי אותו בדיוק לפני שנה והוא כל כך רלוונטי גם להיום.
סתיו, העונה האהובה עלי בשנה.
העלים בגוונים הרכים של צהוב עד אדום בוהק, הנעימות הזו של הכתום עמוק, המעבר מקייץ לחורף, כל אלו מנשבים מהפוסט הסתווי שלך
לקנא בך שאת קרובה כ"כ ליופי הזה, שהוא חלק מהסביבה היומיומית שלך.
תודה אילנה שקראת. אכן אני גרה במקום עם ארבע עונות שנה וזה נהדר. את תמיד מוזמנת להגיע ולבקר 🙂